מאוחר מידי להיות פסימיים

09.6.10

במהלך חודש ינואר 2010 נתקלתי לראשונה בסמל הזה.


לוגו ל2010 שנת המגוון הביולוגי


משהו בו צד את עיני עוד לפני שהבנתי מה הוא מסמל. במבט ראשון ראיתי שילוב יפה והרמוני בין בעלי חיים, צמחים ובני אדם. במבט שני הבחנתי במספר 2010 ואז קראתי את הכיתוב בתחתית הלוגו BIODIVERSITY והלב שלי נתן דילוג שמחה.

התרגשתי – האם באמת העולם מתחיל סוף סוף להתעניין בנושא שמרתק אותי כבר למעלה מ-20 שנה?

כל השנים התרשמתי שנושא המגוון הביולוגי מעורר זלזול במקרה הטוב, ועבור רוב האנשים לא נראה כבעיה חשובה או דחופה. והנה, הסתבר לי, שנת 2010 הוכרזה ע"י האו"ם כשנה בסימן המגוון הביולוגי.


בחודש מאי התקיים בירושלים כנס של החברה להגנת הטבע בנושא המגוון הביולוגי. היה משהו מעודד בעיני בעצם קיומו של כנס בנושא זה בישראל. בארצנו הקטנטונת, בכל פעם שיצא לי להעלות נושאים כמו חיות בסכנת הכחדה, תמיד הרגשתי שמתייחסים לדברי כאל אתנחתא קומית בלב הבעיות הקיומיות והרציניות יותר המקיפות אותנו.


מאז ומתמיד אהבתי את הטבע ובעיקר הוקסמתי מבעלי החיים. אחד הנושאים המרתקים בעיני בטבע הוא ההבנה של המרקם – אותו מרקם מורכב ועדין להדהים – מרקם החיים על פני כדור הארץ.


כולנו מכירים למשל את שרשרת המזון ומבינים שכדי שאריה יוכל להתקיים, יש צורך באנטילופה שממנה הוא ניזון. כדי שאנטילופה תתקיים יש צורך בעשב. כדי שהעשב יתקיים יש צורך באדמה פורייה, שמש, מים ועוד. אך ככל שמעמיקים להתבונן באותו מרקם חיים, מגלים שהוא מורכב הרבה יותר מששיערנו. כל הצמחים ובעלי החיים – מהלווייתן עצום המימדים ועד לחיידקים הזעירים שבזעירים – כולם יחד יוצרים בעצם חייהם את התנאים הדרושים לקיום חיים על פני כדור הארץ. הצמחים יוצרים את החמצן הדרוש לנו לנשימה, החרקים מאביקים את הפרחים ומאפשרים את המשך קיומם של הצמחים. אך בנוסף לעובדות ידועות כגון אלה, ישנם אלפי יצורים נוספים, חלקם מיקרוסקופיים, שאף על פי שאינם מוכרים לנו, התועלות שלהם רבות ומגוונות.


עם ההתפתחות המואצת של האנושות, רשת הקורים העדינה, בה קשורים כל היצורים החיים יחד, מתחילה להיפרם. המשאבים של כדור הארץ מהם אנו מתקיימים, הולכים ואוזלים. מינים של צמחים ובעלי חיים נכחדים בקצב מבהיל. כל מין שנכחד, היעלמותו משפיעה על מינים רבים סביבו. האיזון הופר. אבל רוב בני האדם לא ממש מודאגים, לא חושבים שהפרת האיזון הטבעי יכולה לפגוע בהם.


במהלך הכנס שהוקדש למגוון הביולוגי, שמחתי לשמוע את הדוברים הרבים שתיארו כל אחד בתחומו את הפעולות הנעשות כיום בניסיון לעצור ולו במעט את הפגיעה במגוון הביולוגי. אחד הנושאים ששב ועלה במהלך היום היה חוסר המודעות הציבורי לנושא זה. ניסיתי להיזכר ממתי אני מכירה את הבעיה ונזכרתי ב"ציפור הלעג", ספר שקראתי לראשונה כשהייתי תלמידה בתיכון.


ציפור הלעג מאת ג'ראלד דארל

ציפור הלעג מאת ג'ראלד דארל


בנערותי, הערצתי את ג'ראלד דארל, הסופר וחוקר הטבע שאחראי באופן אישי להצלתם של מספר מיני בעלי חיים מהכחדה וודאית. אחרי שהוקסמתי מקריאת "משפחתי וחיות אחרות" לא עצרתי עד שלא מילאתי את המדף בכל ספרי ג'ראלד דארל שתורגמו לעברית (ואפילו כמה שלא תורגמו). אני יכולה לומר כיום שדמותו של ג'ראלד דארל העניקה לי השראה והשפיעה רבות על החלטתי לכתוב ולאייר ספרי ילדים העוסקים בטבע ובעלי חיים.


מרבית ספריו של ג'ראלד דארל מספרים על דברים שקרו באמת (פחות או יותר) בחייו ובעיקר במהלך מסעותיו בעולם כחוקר טבע. אבל קראתי גם ספר אחד שכתב מדמיונו, כשהוא מתבסס על ניסיונו העשיר כחוקר טבע בפינות הנידחות ביותר של העולם ועל היכרותו הקרובה והאוהבת עם בני אדם מכל העולם. הספר, שיצא לאור בשנת 1981 נקרא "ציפור הלעג" והוא מתאר, דרך התרחשויות באי קטנטן ודמיוני, את הבעיה של משבר המגוון הביולוגי. האי הקטן ממחיש בזעיר אנפין את המתרחש בעולם כולו כיום. הוא מראה כיצד קשורים ותלויים זה בזה כל היצורים החיים ועימם בני האדם. אך מרבית בני האדם בסיפור מנסים בכל כוחם להתכחש לתלות זו, כאשר הם מונעים בעיקר משיקולים קצרי-רואי של כסף וביטחון צבאי.


במרכז העלילה עומד ויכוח עז בין תושבי האי לגבי תוכנית בריטית להקים באי שלהם שדה-תעופה צבאי גדול. המתנגדים טוענים שהקמת שדה-התעופה תגרום להרס של בית גידול ולהכחדה של מין של ציפור (המכונה ציפור הלעג) ומין של עץ (אומבו) שהם אנדמיים, כלומר מתקיימים אך ורק באי זה. בין הויכוחים בסיפור טוען סר לנסלוט, יו"ר הארגון העולמי להגנת מינים (דמות דמיונית כמובן):

"אנו כורתים במו ידינו את הענף שעליו אנו יושבים…איננו אלא מפצירים לגלות זהירות. עכשיו, הטענה הרווחת היא, מה צורך יש לנו ביצורים הללו, עם הטכנולוגיה הנפלאה שעומדת לרשותנו, עם שליטתנו בטבע, עם יכולתנו לעצב את גורלנו במו ידינו? והתשובה הפשוטה היא שאיננו יודעים… אני בוודאי בעד שימור העמק, משום שמלבד העניין הביולוגי שבו, איננו יודעים כמה חשוב הוא עשוי להיות." ואכן, במהלך הסיפור הולכת ומתגלה חשיבותו המפתיעה של העמק עבור תושבי האי. מתברר להם שאם ייעלמו ציפור הלעג ועץ האומבו, ייגרם נזק בלתי הפיך למקור הפרנסה העיקרי של האי.


בסופו של יום הכנס הוקרן הסרט התיעודי HOME של הבמאי הצרפתי יאן ארטוס-ברטרנד. סרט מרהיב ואמנותי המצולם מן האוויר ומקיף את העולם. יחד עם המראות המרהיבים נשמעות, בקולו של קריין, עובדות רבות, בזו אחר זו – כמויות, מספרים, אחוזים, תאריכים -המתארים את התהליך המואץ של הפיתוח האנושי והשפעותיו המצמררות. לקראת סוף הסרט, מראה הבמאי גם פעולות הפוכות, של הצלה ושיקום שנעשות ברחבי העולם, וטוען כי הפתרונות קיימים בהישג יד כבר היום, צריך רק ליישם אותם.

יצאתי מיום הכנס, כשבראשי מהדהד משפט אחד, שחזר בסרט מספר פעמים:

"מאוחר מידי להיות פסימיים."


 
  1. מאת: מיטל
    10 ביוני 2010

    וואו איזה פוסט!!! תתפלאי או אולי תשמחי לשמוע אבל בזכות הספרים שלך דברים משתנים בעולם (כן כן!) וילדים כמוני שגדלו על פרופסור פצפונטבע מבינים טוב יותר למה חשוב לשמור על החיות והטבע.
    אני הייתי בכנס עם אבא שלי ומאיר שלו הזכיר את הסיפור הידוע על דוד המלך ששאל את אלוהים בשביל מה בראת חרקים?
    אחרי שעקרב טווה חוטים על פתח המערה בה התחבא משאול, דבר שגרם לשאול להסיק שדוד לא שם, דוד כבר הבין טוב מאוד את חשיבות המגוון הביולוגי…

  2. תשובה של מירי לשם-פלאי:
    10 ביוני 2010

    מיטל יקרה, תודה רבה. מרגש אותי לשמוע עד כמה פרופסור פצפונטבע השפיע עלייך. אכן, ההרצאה של מאיר שלו על מגוון ביולוגי בתנ"ך היתה מרתקת. תיקון קטן – עכביש, לא עקרב…

  3. מאת: רחל קנופ
    10 ביוני 2010

    מירי יקרה מאוד,

    אכן כתבה נהדרת כתבת כאן בהיותך צמודה לאהבת הטבע ולמתרחש
    בעולמנו מתחילתו ועד היום ונראה לי כי באמת גם את תורמת לכולנו
    לראות את הדברים החיוביים דרך עינייך ודרך ספריך. המשיכי לרגש
    אותנו !

    מחבקת רחל

  4. מאת: ערן
    11 ביוני 2010

    שלום מירי,

    לא מקדישים מספיק משאבים להסבר החשיבות של המגוון הביולוגי, ולא על הסכנה שבפגיעה בו. אני מקווה שחלק מזה ישתנה במהלך "שנת המגוון הביולוגי", ואנשים יתחילו להבין את החשיבות (עבורנו) של המגוון.

    דוגמה לנזק ישיר ופגיעה בנו אפשר לראות בסיפור של הטונה הכחולה. יש אנשים (לדוגמה השף יונתן רושפלד) שתמורת כמה שקלים מוכנים להכין ללקוחות שלהם מטעמים מדג הטונה הכחולה למרות שהם מודעים לכך שזהו זן בסכנת הכחדה (קישור מס' 1). למזלנו, כמה ימים אחרי הכתבה הראשונה נודע שהאיחוד האירופי הודיע כי הוא אוסר לאלתר על דיג הטונה הכחולה (קישור מס' 2).

    גם אביב לביא כתב על הביקור שלו בכנס, ומנסה להסביר את המונח בשפה פשוטה. (קישור מס' 3)

    קישור 1: דג כחול: עונת הטונה בשיאה
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3897926,00.html

    קישור 2: אירופה אוסרת דיג הטונה הכחולה
    http://www.sustainability.org.il/home/forests-open-areas-news/yrwphwsrtdyghtwnhhkhwlh

    קישור 3: מגמה ביולוגית
    http://www.sustainability.org.il/home/forests-open-areas-news/mgmhbywlwgyt

  5. מאת: ביריה
    9 בדצמבר 2010

    ציפור הלעג היא בסופו של דבר לעג לרש. לעצמנו. אחרי שנחריב ונהרוס כל דבר יפה ובעל ערך בעולמנו, אפילו לא ישאר מי שיגיד אמרנו לכם. כי לצערנו מספרם של שוחרי איכות הסביבה והטבע הם עדיין כטיפה בים.אפילו המודעות לאיכות הסביבה גוברת, עדיין כוחם של טייקוני הנדלן על העליונה ובעל המאה הוא בעל הדעה מכחידים את יערות הגשם למרות הסכנה לאיכות האויר שנושמים, ואת בעלי החיים כולל באוקינוסים.ואם יגרם נזק בלתי הפיך לכוכב הכחול שלנו, אז- אחרי המבול. חוסר איכפתיות גובל בחוסר הבנה ואפילו ברשעות וחבל על מי שישאו בתוצאות.

  6. 5 בינואר 2014

    היי מירי!
    את כותבת נהדר אני לא יוכל לכתוב הרבה אבל את ציירת וסופרת ביי אוהבת נועה

שלח תגובה

* שדה חובה, האימייל שלכם לא יפורסם.