מאוחר מידי להיות פסימיים
במהלך חודש ינואר 2010 נתקלתי לראשונה בסמל הזה.
משהו בו צד את עיני עוד לפני שהבנתי מה הוא מסמל. במבט ראשון ראיתי שילוב יפה והרמוני בין בעלי חיים, צמחים ובני אדם. במבט שני הבחנתי במספר 2010 ואז קראתי את הכיתוב בתחתית הלוגו BIODIVERSITY והלב שלי נתן דילוג שמחה.
התרגשתי – האם באמת העולם מתחיל סוף סוף להתעניין בנושא שמרתק אותי כבר למעלה מ-20 שנה?
כל השנים התרשמתי שנושא המגוון הביולוגי מעורר זלזול במקרה הטוב, ועבור רוב האנשים לא נראה כבעיה חשובה או דחופה. והנה, הסתבר לי, שנת 2010 הוכרזה ע"י האו"ם כשנה בסימן המגוון הביולוגי.
בחודש מאי התקיים בירושלים כנס של החברה להגנת הטבע בנושא המגוון הביולוגי. היה משהו מעודד בעיני בעצם קיומו של כנס בנושא זה בישראל. בארצנו הקטנטונת, בכל פעם שיצא לי להעלות נושאים כמו חיות בסכנת הכחדה, תמיד הרגשתי שמתייחסים לדברי כאל אתנחתא קומית בלב הבעיות הקיומיות והרציניות יותר המקיפות אותנו.
מאז ומתמיד אהבתי את הטבע ובעיקר הוקסמתי מבעלי החיים. אחד הנושאים המרתקים בעיני בטבע הוא ההבנה של המרקם – אותו מרקם מורכב ועדין להדהים – מרקם החיים על פני כדור הארץ.
כולנו מכירים למשל את שרשרת המזון ומבינים שכדי שאריה יוכל להתקיים, יש צורך באנטילופה שממנה הוא ניזון. כדי שאנטילופה תתקיים יש צורך בעשב. כדי שהעשב יתקיים יש צורך באדמה פורייה, שמש, מים ועוד. אך ככל שמעמיקים להתבונן באותו מרקם חיים, מגלים שהוא מורכב הרבה יותר מששיערנו. כל הצמחים ובעלי החיים – מהלווייתן עצום המימדים ועד לחיידקים הזעירים שבזעירים – כולם יחד יוצרים בעצם חייהם את התנאים הדרושים לקיום חיים על פני כדור הארץ. הצמחים יוצרים את החמצן הדרוש לנו לנשימה, החרקים מאביקים את הפרחים ומאפשרים את המשך קיומם של הצמחים. אך בנוסף לעובדות ידועות כגון אלה, ישנם אלפי יצורים נוספים, חלקם מיקרוסקופיים, שאף על פי שאינם מוכרים לנו, התועלות שלהם רבות ומגוונות.
עם ההתפתחות המואצת של האנושות, רשת הקורים העדינה, בה קשורים כל היצורים החיים יחד, מתחילה להיפרם. המשאבים של כדור הארץ מהם אנו מתקיימים, הולכים ואוזלים. מינים של צמחים ובעלי חיים נכחדים בקצב מבהיל. כל מין שנכחד, היעלמותו משפיעה על מינים רבים סביבו. האיזון הופר. אבל רוב בני האדם לא ממש מודאגים, לא חושבים שהפרת האיזון הטבעי יכולה לפגוע בהם.
במהלך הכנס שהוקדש למגוון הביולוגי, שמחתי לשמוע את הדוברים הרבים שתיארו כל אחד בתחומו את הפעולות הנעשות כיום בניסיון לעצור ולו במעט את הפגיעה במגוון הביולוגי. אחד הנושאים ששב ועלה במהלך היום היה חוסר המודעות הציבורי לנושא זה. ניסיתי להיזכר ממתי אני מכירה את הבעיה ונזכרתי ב"ציפור הלעג", ספר שקראתי לראשונה כשהייתי תלמידה בתיכון.
ציפור הלעג מאת ג'ראלד דארל
בנערותי, הערצתי את ג'ראלד דארל, הסופר וחוקר הטבע שאחראי באופן אישי להצלתם של מספר מיני בעלי חיים מהכחדה וודאית. אחרי שהוקסמתי מקריאת "משפחתי וחיות אחרות" לא עצרתי עד שלא מילאתי את המדף בכל ספרי ג'ראלד דארל שתורגמו לעברית (ואפילו כמה שלא תורגמו). אני יכולה לומר כיום שדמותו של ג'ראלד דארל העניקה לי השראה והשפיעה רבות על החלטתי לכתוב ולאייר ספרי ילדים העוסקים בטבע ובעלי חיים.
מרבית ספריו של ג'ראלד דארל מספרים על דברים שקרו באמת (פחות או יותר) בחייו ובעיקר במהלך מסעותיו בעולם כחוקר טבע. אבל קראתי גם ספר אחד שכתב מדמיונו, כשהוא מתבסס על ניסיונו העשיר כחוקר טבע בפינות הנידחות ביותר של העולם ועל היכרותו הקרובה והאוהבת עם בני אדם מכל העולם. הספר, שיצא לאור בשנת 1981 נקרא "ציפור הלעג" והוא מתאר, דרך התרחשויות באי קטנטן ודמיוני, את הבעיה של משבר המגוון הביולוגי. האי הקטן ממחיש בזעיר אנפין את המתרחש בעולם כולו כיום. הוא מראה כיצד קשורים ותלויים זה בזה כל היצורים החיים ועימם בני האדם. אך מרבית בני האדם בסיפור מנסים בכל כוחם להתכחש לתלות זו, כאשר הם מונעים בעיקר משיקולים קצרי-רואי של כסף וביטחון צבאי.
במרכז העלילה עומד ויכוח עז בין תושבי האי לגבי תוכנית בריטית להקים באי שלהם שדה-תעופה צבאי גדול. המתנגדים טוענים שהקמת שדה-התעופה תגרום להרס של בית גידול ולהכחדה של מין של ציפור (המכונה ציפור הלעג) ומין של עץ (אומבו) שהם אנדמיים, כלומר מתקיימים אך ורק באי זה. בין הויכוחים בסיפור טוען סר לנסלוט, יו"ר הארגון העולמי להגנת מינים (דמות דמיונית כמובן):
"אנו כורתים במו ידינו את הענף שעליו אנו יושבים…איננו אלא מפצירים לגלות זהירות. עכשיו, הטענה הרווחת היא, מה צורך יש לנו ביצורים הללו, עם הטכנולוגיה הנפלאה שעומדת לרשותנו, עם שליטתנו בטבע, עם יכולתנו לעצב את גורלנו במו ידינו? והתשובה הפשוטה היא שאיננו יודעים… אני בוודאי בעד שימור העמק, משום שמלבד העניין הביולוגי שבו, איננו יודעים כמה חשוב הוא עשוי להיות." ואכן, במהלך הסיפור הולכת ומתגלה חשיבותו המפתיעה של העמק עבור תושבי האי. מתברר להם שאם ייעלמו ציפור הלעג ועץ האומבו, ייגרם נזק בלתי הפיך למקור הפרנסה העיקרי של האי.
בסופו של יום הכנס הוקרן הסרט התיעודי HOME של הבמאי הצרפתי יאן ארטוס-ברטרנד. סרט מרהיב ואמנותי המצולם מן האוויר ומקיף את העולם. יחד עם המראות המרהיבים נשמעות, בקולו של קריין, עובדות רבות, בזו אחר זו – כמויות, מספרים, אחוזים, תאריכים -המתארים את התהליך המואץ של הפיתוח האנושי והשפעותיו המצמררות. לקראת סוף הסרט, מראה הבמאי גם פעולות הפוכות, של הצלה ושיקום שנעשות ברחבי העולם, וטוען כי הפתרונות קיימים בהישג יד כבר היום, צריך רק ליישם אותם.
יצאתי מיום הכנס, כשבראשי מהדהד משפט אחד, שחזר בסרט מספר פעמים:
"מאוחר מידי להיות פסימיים."
