איך בוחרים איור אחד בלבד?!

30.11.10

בכל פעם שהצגתי איורים שלי בתערוכה, או ערכתי מחדש את תיק העבודות שלי, נאלצתי לבחור מבין האיורים שלי את האיורים הכי-הכי… אלו שהכי יפים או חזקים בעיני, אלו שמייצגים הכי טוב את היכולות שלי, את סגנון העבודה שלי, את מי שאני. בחירה כזו  תמיד מלווה בלבטים רבים. אבל אף פעם לא חשבתי על מקרה שבו אצטרך לבחור באיור אחד בלבד. והנה, זה קרה.


בחודש ינואר אני נוסעת להשתתף בכנס בניו יורק לסופרים ומאיירים לילדים. הכנס נערך מטעם האגודה הבינלאומית

SCBWI – society of children's book writers & illustrators

שבה התחלתי בימים אלה לכהן כמנהלת של הסניף הישראלי. במסגרת הכנס ייערך גם יום שלם של הרצאות וסדנאות המוקדש למאיירים. כל מי שמשתתף ביום זה, רשאי להציג איור אחד שלו בתערוכת איורים. המיוחד בתערוכה זו הוא הקהל שיבוא לצפות בה. מדובר בכמה מאות מבכירי תעשיית ספרי הילדים בניו-יורק: מו"לים, עורכים, ארט-דיירקטורים – בקיצור, אלו שבוחרים את המאיירים שאיתם ירצו לעבוד. כך שמדובר בהזדמנות נדירה לחשיפה ממוקדת… הכל טוב ויפה, אבל איך בוחרים את האחד? עברתי על פני האיורים שלי – אותם כמה עשרות שעברו כבר כמה ניפויים ומיונים שלי, אלו שאני אוהבת במיוחד. ולא הצלחתי למצוא אותו. באיור אחד אני אוהבת את הדמות, בשני את הרקע, בשלישי את הקומפוזיציה וברביעי יש טכניקה טובה… לא מצאתי אחד שיש בו גם וגם וגם. אז מה עושים?

אין ברירה. זו ההזדמנות ליצור משהו חדש.


ואז נזכרתי בסיפור שהתחלתי לכתוב לפני כשנה ומאז שוכב לו במגירה וממתין שאתפנה אליו. בהשראת הנסיעה הקרבה לניו יורק התגבשה לה החלטה – את הספר הזה אייעד מראש לחו"ל. עם ההחלטה הזו התיישבתי לעבוד על האיור: זה יהיה איור לספר החדש המתרקם לו באנגלית, והאיור הזה גם ייצג אותי בתערוכה בניו יורק. משקל רב נשא האיור הזה על כתפיו, עוד בטרם נולד…


שלב ראשון – הנושא. בספר החדש אני כותבת על משפחות של בעלי חיים מרחבי העולם. איזה בעל חיים אבחר לאיור? ידעתי שאני רוצה חיה מיוחדת, לא שגרתית, וכזו שאפשר לבטא דרכה הבעה מעניינת, כמו שאני אוהבת. הצצתי ברשימת החיות שאמורות להופיע בספר החדש והבחירה נפלה על קופי האורנג-אוטן החיים בג'ונגל.


מיד התחלתי לקרוא מידע על חייהם של האורנגים, עד שהרגשתי שאני מתחילה להתקרב אליהם ולהבין אותם טיפה.

שלב שני – התחלתי לאסוף תמונות שלהם, בעיקר בסיטואציות משפחתיות של אמא וגור, ובמקביל גם תמונות של ג'ונגלים אפלוליים וסבוכים.

orangutans photos


השלב הבא – סקיצות בעפרון. הרים של סקיצות בעפרון… כאן רק על קצה המזלג.


small sketches


אוקיי, בחרתי את הסקיצה. עכשיו מתחילה לרדת לפרטים.


orangutan sketch


ועכשיו – באיזו טכניקה כדאי לצייר? בעפרונות? צבעי מים? אקריליק?

בחרתי בעפרונות צבעוניים על גבי נייר חום.


orang pencil


אבל עדיין לא הייתי בטוחה. אולי כדאי בכל זאת לבדוק גם אפשרות במכחולים, עם צבעי אקריליק? אולי לתת קצת יותר תנועה ושובבות?


orang_acrilic


אחרי לבטים והתייעצויות בחרתי בראשון, המצויר בעפרונות.

אז זהו? יש לי את האחד? הממ… לא בטוח. זה עדיין לא סוף הסיפור. החלטתי להמשיך ולאייר איור נוסף מתוך אותו ספר שעליו אני עובדת. הפעם בחרתי בסצנה של פנדות בשלג.


panda


ציירתי כפולת עמודים מתוך הסיפור, עמוד אחד עם ציור מלא ולצידו עמוד שבו ישולב הטקסט עם שני ציורים קטנים.


panda_spread


אז מה עדיף? קופי אורנג-אוטן בג'ונגל או פנדות בשלג? מי מהם יסע איתי לניו-יורק? בקרוב תיפול ההחלטה.

או שאולי יצוץ להם פתאום מתחרה חדש?…

 
  1. מאת: ענבל
    30 בנובמבר 2010

    אין ספק שזוהי ההחלטה הכי קשה שיכולה ליפול על מאייר…
    אני ממש נפעמת מהציור של הפנדה, הוא ממש מקסים, ועדין
    ונראה כל כך אמיתי ומשכנע!
    אהבתי גם את שני הדובים השובבים בעמוד ליד
    אם הייתי צריכה לבחור, הייתי בוחרת בהם.

  2. מאת: אינה קצב
    30 בנובמבר 2010

    מרתק לראות איך מאייר אחר עושה סקיצות, איזו בחירה עושה, מה התלבטויות לגבי טכניקות ובכלל קו המחשבה של בן אדם אחר בעוסק במקצוע כמו שיש לי… אני כל כך שמחה שהצגת את התהליך של בחירות שלך, זה יכול לעזור גם למתחילים וגם לבקיעים בנושא. אני תמיד סקרנית איך אחרים עושה את זה. תמיד אוהבת לראות סרטים או בלוגים שמראים
    איך האמן חושב, עובד, יוצר…..את מדהימה, ממש שמחתי לראות ולקרוא)) תודה רבה! ולדעתי הציורים מקסימים, אך הפנדה אני אוהבת קצת יותר, למרות שצבעוניות כה עשירה בשני ציורים ראשונים…..תודה, ותמשיכי לשמח אותנו ולשתף)

  3. 30 בנובמבר 2010

    הי מירי. איזה יופי כתבת על התהליך. זה מסקרן כמו שאינה כתבה להכיר איך הראש של האחרים עובד. וההחלטה מה לקחת…קשה ביותר. שניהם יפהפים, למה שלא תיקחי את שניהם, לא הבנתי.
    אהבתי מאוד את העושר של האקריליק ואת הניקיון של העפרונות. כל טכניקה מתאימה למה שציירת. אז איך אפשר להחליט ששני הדברים שונים לגמרי?
    נראה לי שבאורנגוטנגים החמודים יש יותר כתב יד אישי, יחודי. אז אולי זה עדיף.
    בהצלחה!!!

  4. מאת: דבי
    30 בנובמבר 2010

    היי מירי,
    הבלוג מקסים, התמונות מדהימות, וקשה לבחור, אבל אני הכי אוהבת את התמונה של האורנג אוטנג באקריליק, זה הציור הכי שובב וחי בעיני, גם מבחינת צבעים וגם האורנג – ההבעות, החיוכים, התפיסה של ה"רגע" משיכה שובבית בשיער, האחיזה של האם האהבה של האם במבט בעיינים.
    בהצלחה!! דבי

  5. 1 בדצמבר 2010

    הי מירי,
    כתוב מרתק במתכונת סרטי הטבע החקרניים של נשיונל ג'יאוגרפיק שלא יתנו לך לישון עד שתגיע לסוף, לפתרון החידה, דרך כל השלבים.
    המשימה עצמה מרתקת ורק עליה כל הכבוד לחבר'ה מניויורק.
    את יכולה להוסיף לרשימה עוד פרק שבו את מתייעצת ומקבלת חוות דעת שמבלבלות אותך עוד יותר.
    חשבתי להתחמק, אבל למה לעשות לך חיים קלים – הייתי הולך על הראשון דווקא (זה הכי מיידי לי, יש משהו מיוחד שם, מזרחרחוקי כזה…). או לחלופין על האחרון, ואז הייתי מביא להם אותה בהפוכה ונותן שם גם את הטקסט מתוך הספר כביכול. העברית תמשוך את העין ותטה את השיפוט היהודי ממילא לטובתך.
    והעיקר לא לפחד כלל… ועוד עיקר הוא, ישר כוח והרבה הצלחה!
    בטוב,
    יחזקאל

  6. מאת: varda
    1 בדצמבר 2010

    miri, great post, really interesting to see your process. i vote for the pandas.

  7. תשובה של מירי לשם-פלאי:
    1 בדצמבר 2010

    תודה רבה, חברים יקרים! מרגש אותי לקרוא את התגובות שלכם, לשמוע שנהניתם לקרוא ובעיקר לראות שהשקעתם מחשבה וניתחתם את הציורים. קיבלתי גם תגובות נוספות ישירות למייל, ואכן – מבלבל מאד… הבאתם טיעונים מנומקים לכאן ולכאן. אבל ההסברים והנימוקים שלכם עוזרים לי מאד להבין איך כל ציור מתקבל ומה הוא עושה לצופה ולכן בסופו של דבר יהיה לי יותר קל לקבל את ההחלטה. אעדכן אתכם…

  8. מאת: ארז
    1 בדצמבר 2010

    מירי יקרה
    אנסה לשחזר מה שכתבתי אתמול ולא הצליח בשליחה?!
    הקוף הראשון מלא הבעה,ומשהו אמהי.
    הקוף השני מזכיר את קופיקו של תמר לזר(לא יודע מי אייר)
    הפנדה יותר מידי אינטרנשיונל ואולי קצת אמריקקי,למרות יופיו של הציור,
    הרי לצייר את יודעת היטב ולא בזאת מדובר.
    מכיון שאת נציגת ישראל ,ישנו צורך מייצג בענין ,אינני מכיר את הספור
    או הספר ומס הדמויות הקיימות ,ועם ישנן ,נשאלת השאלה למה קוף,
    או פנדה.
    מעבר לכך הערכתי לכך שאת משתפת חברים בהחלטה שגם זו בחירה
    אמיצה ,ללכת עם הלב ,ועם הנשמה הגדולה שיש לך ,ומשהו שמייצג את
    העכשוי והמקומי שלך בתוך הספור\איור.
    אשמח לעזור באשר אדרש ,ובהצלחה.
    בתקווה שהפעם זה ישלח !

  9. מאת: טלי
    2 בדצמבר 2010

    רעיונות להסברים…
    פנדה יכולה להשתלב בסיפור על החרמון שחציו בישראל וחציו בסוריה..
    הקוף הראשון יכול להשתלב בסיפור שמתרחש בגן החיות התנכ"י ..
    חוץ מזה האיורים שלך מדהימים איך את מצליחה להגיע לרמה כזו של דיוק זה פשוט כישרון עצום!

  10. מאת: אבי עמיר
    2 בדצמבר 2010

    הי מירי
    יש משהו יותר רך ומזמין בציור הראשון של הקופים, מאשר בציור השני שאף הוא מאוייר בכישרון רב ומלא קסם. יחד עם זאת הציור הראשון מייצר אצלי געגועים לעבר, לספרי הילדים שאני הייתי ילד לפני 30 שנה. ציור שופע חום ואהבה ומקרין אושר שקט פנימי אמיתי. משהו במבט האם לבנה , בהצטלבות המבטים , שובה לב. לסיכום, אין ספק שהקופים עדיפים על הפנדות ושיהיה לך בהצלחה בהמשך דרכך. יש לך יצירות מקסימות וכישרון רב. אולי ביום מן הימים נפיק סדרת אנימציה מהרעיונות שלך. ד"ש לטלי אלון

  11. מאת: ביריה
    9 בדצמבר 2010

    את ציור הקופים כי הוא אנושי וחם .מורגשת הדאגנות של הקופה הבוגרת לזאטוט השובב שהקפיציות שלו מוסיפה תנועה לציור דומם ונותנת אופי לחיות.גם צבעי האדמה החמים מוסיפים לתחושות החמימות והנעימות וההזדהות עם הציור, בעוד שהפנדות המקסימות מדיפות קור וקפאון ותחושה סטטית שאינן מתאימות לאוירה שארצנו משדרת. גם אין קשר בין החיות האמא עסוקה באכילה והדובון בכדור השלג כל אחד בשלו בנפרד.

  12. מאת: miri dahan
    20 בדצמבר 2010

    אורנגאוטנגים (בעפרונות צבעוניים).
    בשניהם יש אותם ערכים רגשיים, ובאורנגאוטנגים הרקע עשיר ומרומז אבל לא מעמיס, אז בעיני יש בו הישג מרשים יותר. הוא גם הרבה יותר מפתיע. ראיתי כבר הרבה פנדות.

שלח תגובה

חובה להיות רשום לאתר על מנת לכתוב תגובות.